פסיכותרפית הצבע הינה גישה טיפולית ומניעתית כאחת.

היא ישימה לאנשי טיפול שונים, לאוכלוסיות רבות ומגוונות, לכל טווחי הגילאים, לעבודה במוסדות לימודיים וחינוכיים, וניתנת ליישום אף במערכים קבוצתיים.

​

מגוון האנשים והבעיות אשר היא מאפשרת לסייע להם במהלך הטיפולי הייחודי שהיא מציעה, עשיר ורחב. זאת הודותלעובדה שבכוחו של המטפל לנווט במידה רבה את אופי הנושאים העולים בחדר הטיפולים באמצעות העבודה היצירתית. "מיפוי" טווח הקשיים והיכולות, המגבלות והכוחות, עשוי לסייע למטפל להגיש לכל מטופל תחום התערבות טיפולית המתאים לרמת ההתפתחות הנפשית שלו, ולמשאבים המנטאליים העומדים לרשות המטופל במצב הנתון.  

 

 

 

 כך מתהווה בחדר הטיפולים אווירה 'מרוככת', המרוכזת בתהליך של יצירה וגילוי.

העיסוק בתכנים איננו ישיר ואיננו מפורש באופן מילולי, אלא דרך ההתערבויות היצירתיות אותן מציע המטפל, אשר מותירות טווח של בחירה וחופש פעולה רחב ביותר למטופל. המטופל עשוי להתחבר לחוויה של גילוי כוחותיו, סגולותיו כאמן ויוצר, ולחוש שליטה רבה בסיטואציה. בכל אלה מתבלט כוחה העוצמתי של החשיפה לצבעים אשר מעוררת ומייצרת רמת עוררות רגשית גבוהה ומענגת, המבקיעה מבעד למעטפת החרדות וההגנות.

​

הערך המניעתי של התהוות איזונים תקינים בין מנגנוני החישה, התפיסה, הקוגניציה והרגש הינו רב. כך, חשיפת ילדים בגילאים צעירים לפעילות היצירתית ברוח הגישה, עשוייה למתן התפתחויות רגשיות ותפקודיות חריגות, ולסייע בקיומם התקין של מהלכי ההתפתחות השונים.

החומרים והפעילויות היצירתיות המוצעות, מותאמות לשלבים ההתפתחותיים המתאימים לגילאים השונים, וליכולות המנטאליות הנתונות. כך, הנושאים העולים בחדר הטיפולים באמצעות העבודה היצירתית , עשויים להיות מתווכים על-ידי המטפל, הממפה בראשו הן את טווח קשייו של המטופל, והן את יכולות ה"עיכול" שלו.